קהילה שמראה נוכחות.

ברחבי ישראל קיימות עשרות קבוצות של רוכבי אופנועים שמתארגנות בהתנדבות כדי לשמח ילדים. פעם אחר פעם מגיעים עשרות רוכבים ליום הולדת של ילד שעבר חרם, לילדה שמתמודדת עם מחלה, או לילד שחווה תקופה קשה.

אלו רגעים עוצמתיים. אבל לאחר שהאירוע מסתיים, כולם חוזרים הביתה.

RideTogether נולדה מתוך הרצון לקחת את אותה רוח קהילתית ולהפוך אותה למשהו שנמשך לאורך זמן.

במקום לשאול:

״לאיזה ילד נגיע השבוע?״

אנחנו רוצים לשאול:

״איך אנחנו בונים עבור הילדים קהילה שהם יודעים שתמיד תהיה שם?״

זוהי נקודת היסוד של המערכת. RideTogether אינה רשת חברתית לילדים.

לילדים אין חשבון משתמש, פרופיל אישי, מערכת הודעות, רשימת חברים, או אפשרות ליצור קשר עם מבוגרים דרך הפלטפורמה.

הילדים אינם משתמשים באפליקציה כלל. הם משתתפים במפגשים בעולם האמיתי. הפלטפורמה קיימת עבור המבוגרים שמאפשרים לזה לקרות.

במקום אירוע עבור ילד אחד בלבד, RideTogether מעודדת מפגשים קהילתיים שבהם משתתפים מספר ילדים יחד — כך נוצרת הזדמנות אמיתית לחיבורים חדשים.

הרוכבים לא מגיעים רק כדי ״לעשות שמח״ — הם הופכים לפנים מוכרות שחוזרות שוב ושוב. לאורך הזמן נבנית קהילה.

אנחנו בונים מפגשים סביב נוכחות מכבדת והמשכיות — לא סביב חשיפת כאב. כברירת מחדל רוכבים לא רואים את הסיפור המלא, אלא אם המשפחה בחרה לשתף אותו. מה שהם כן יודעים: יש מפגש שבו מחכים להם ילדים שזקוקים לנוכחות.

המידע האישי של הילדים נשמר ברמת אבטחה גבוהה. רק מנהלי קהילה מורשים יכולים לצפות במידע המלא. רוכבים מקבלים רק את המידע הדרוש להשתתפות.

אין חשיפה של כתובות מגורים, בתי ספר או מידע רפואי רגיש, אלא אם קיימת הסכמה מפורשת והמידע הכרחי לבטיחות האירוע.

לפעמים מה שילד באמת צריך הוא לדעת שמישהו הגיע. שהקדיש את הזמן שלו. שבחר להיות שם.

עשרות אופנועים שנכנסים יחד, מנועים שנדלקים, חיוכים, שיחות, תמונות, חיבוקים ואנשים שחוזרים שוב — זו שפה שילדים מבינים היטב. זו שפה של נוכחות.

אנחנו חולמים על ישראל שבה אף ילד לא ירגיש שהוא לבד. שבכל עיר תהיה קהילת רוכבים שמוכנה להתגייס. שכל הורה ידע שיש למי לפנות. ושכל ילד שהגיע פעם אחת למפגש, יידע שהוא תמיד מוזמן לחזור — לא כדי לקבל עוד מחווה, אלא כי עכשיו הוא חלק מהקהילה.